מבטיח בלי נדר

"מבטיח בלי נדר, שאסדר את החדר, ו-"אם ירצה השם הכל יהיה בסדר" כי אם השם לא ירצה, שום דבר לא יצא (מבטיח בלי נדר- אורי אורבך, הוצאת בית-אל).

את השיר הפשוט הזה כתב העיתונאי והסופר אורי אורבך הרבה לפני שהיה ח"כ ושר בממשלת ישראל, אבל בעיני- יש בו אמירה כנה ונכונה שמעבירה מסר גם למבוגרים- אפילו שמדובר בשיר שפותח ספר-ילדים בחרוזים. והמסר בעיני הוא שכל אדם, לא משנה אם הוא ילד או מבוגר- יכול להבטיח הבטחות, אבל כשהדבר מגיע לשלב הביצוע- לא תמיד יש לו יכולת, כוח, או כוח-רצון לקיים את ההבטחה. ולכן- המציא הראש היהודי הגאוני את המילה "בלי נדר" שמשמעותה- להוריד מההבטחה את משקל ההתחייבות הרובץ על כתפי המבטיח- ולכך הוסיף מוחו המבריק של אורי אורבך את השורה "כי אם השם לא ירצה- שום דבר לא יצא" שאומרת שלא מספיק להבטיח הבטחות- צריך גם להתפלל שהשם ירצה שהן יתקיימו.

ולמה אני מספר את כל זה? כי נדמה שלאחרונה לציבור הלא סלחן שלנו ולתקשורת שאינה שוכחת דבר, במיוחד אם זה כרוך בהזדמנות לסגור חשבון עם נבחרי-ציבור- יש נטייה להפוך כל יום ליום הזיכרון- לא לזכר אנשים שאינם למרבה הצער, או לציון מאורע היסטורי בתולדות העם היהודי- אלא יום בו מזכירים לאדם את הבטחותיו מהעבר- ומוכיחים לו שחור על גבי עיתון או סרט הקלטה-  איך העז לא לקיים אותן ברוב חוצפתו.

יכול להיות שהציבור באמת מאמין שכל מה שהובטח לו חייב להתקיים- אבל אולי לא מבין שהדברים שהובטחו לא תמיד תלויים רק במי שהבטיח? למשל, יש כאלה שהבטיחו בעבר שלא יהיו פה יותר מלחמות ואף אדם לא יאלץ לפחד ללכת ברחוב או לשבת בבית ולשמוע אזעקות בחוץ. אפשר להבטיח כזה דבר, אבל אף אחד לא מבטיח שגם האויבים שלנו ימלאו את ההבטחה הזאת, כי הם מעדיפים לחיות על ברכת עשו "ועל חרבך תחיה" במקום המציאות המבורכת של "וחרב לא תעבור בארצכם".

ויש גם מציאות שמשתנה וחוקי משחק שלא תמיד נשארים קבועים ועומדים. ככה זה בפוליטיקה למשל. ומי שהגדיר זאת הכי טוב היה אחד מראשי ממשלות ישראל לוי אשכול שמייחסים לו את האמרה: "הבטחתי, אך לא הבטחתי לקיים"

מנהיג צרפתי נודע בספרי ההיסטוריה, נפוליאון, לימד כלל מיוחד למנהיגים כשיעץ להם את המנהג הבא: הדרך הטובה ביותר לקיים הבטחה היא לא להבטיח אותה. אכן, חכמה בגויים תאמין.

אבל למה לחפש בהיסטוריה הכללית כשאפשר למצוא את העצות הכי טובות בעניין הבטחות ונדרים במקור כל החכמה היהודית והכללית, בתורתנו הקדושה- שלימדה אותנו את הכלל: וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא( דברים, כג, כג).

על כן הומצא המשפט הידוע שמופיע בראש הטור: מבטיח, בלי נדר- כדי להביע מראש את העובדה שהאדם אינו כל-יכול ועל כן הוא מבהיר מראש שהבטחתו היא בלי-נדר ואינה מחייבת אותו על פי ההלכה- כי כדי שהבטחתו תבוצע- הוא חייב לקבל גם את רצון השם ולא להסתפק רק ברצונו שלו, או ברצון האנשים שמבקשים ממנו לבצע דברים שלעיתים הם אפילו אינם מסוגלים לבצע בעצמם.

ובכלל, בעידן בו הכל מתועד מצולם ונרשם מי בכלל רוצה להסתבך עם הבטחות? הרי אין תענוג יותר גדול למי שלא ממש חפץ ביקרו של אדם מסוים להביא את הבטחתו המתועדת אחרי שהפר אותה ולנפנף בה לעיניו כדגל אדום המחייב אותו להניף דגל לבן ולהודות בכישלון. ולפעמים גם לשלם על כך מחיר כבד בהרבה מאותה הבטחה שיצאה מפיו בקלות כזאת- כאילו מדובר בשריקה של מנגינה עליזה.

אבל לעניות דעתי, מה שיותר עצוב מאנשים שמבטיחים הבטחות ואחר-כך לא מקיימים- זה העובדה שיש עדיין מציאות בה נושאי משרות ציבוריות רבים אינם מביאים איתם לתפקידיהם החדשים את מידת הענווה הנדרשת, ומפזרים הבטחות בלי לצרף אליהן את התפילות הנדרשות אם ירצה השם, בעזרת השם, ואפילו יהי רצון שישלח השם ברכה והצלחה בכל מעשה ידינו. האמריקאים לא היססו להביע את ביטחונם בא-לוקים באותיות של קידוש לבנה על המטבע הנפוץ בעולם- אבל מנהיגי ישראל בעידן המודרני לא ממהרים להודות שהם רק בני אדם, וכמו כל בן-אדם שאומר לכל הפחות שמע-ישראל ואפילו רק אם זה כשהוא חלילה במצוקה- אינם מתביישים להודות שהם זקוקים למעט עזרה ממי שאמר והיה העולם.

יעקב אבינו ביקש את עזרת הבורא לפני שבא לעבוד עם לבן שבסופו של דבר עבד עליו, משה רבנו לא אמר בוודאות בחצי הלילה, אלא כחצי הלילה, כדי להעביר את המסר שרק מקדש ישראל והזמנים יכול לומר בוודאות מתי תחל המכה שתגרום לפרעה לגרש את בני ישראל מארצו במקום להמשיך לפזר הבטחות שווא אחרי כל מכה שחולפת מעל מצרים ולא מרשימה אותו במיוחד, וגם מרדכי היהודי הבטיח לאסתר המלכה שאם היא לא תתערב להצלת היהודים- יהיה להם רווח והצלה "ממקום אחר" ואפילו שהוא לא אמר זאת במפורש- היא הבינה היטב את הכוונה.

גם מנהיג שרוצה להראות מנהיגות צריך לדעת להודות בטעות או לבקש עזרה- כי אם פרשן תורני גדול כמו רש"י כתב בפירושו לתורה בלי להסס: "איני יודע מה מלמדנו"- גם אנחנו, האנשים הפשוטים, יכולים להצהיר שלפעמים עדיף לא להבטיח הבטחות שווא- אלא להתפלל שהשם ירצה שנזכה לממש את כל מה שהובטח לנו בארץ המובטחת.